זו היתה שנת 1950. פצצות יותר ויותר גדולות. פסיכיאטרייה של המלחמה הקרה היוצרת אימה. ואוכלוסייה שחיה בצלו של ענן פטרייה. ואל תטעו. זה היה מצב העולם שבו ל. רון האברד הציג את 'דיאנטיקה'.
עם התכנסותנו כאן בערב שנת 2,000, כשאני מתייחס ל'ספר הראשון', אתם עשויים לחשוב מיד "ספר-העזר לאודיטינג". אך אל תשכחו את אותה השקפת עולם של 1950, ומטרתו האמיתית של הספר הראשון — ביעור מקור האברציה שהביאה את הפלנטה למצב שבו היא היתה החל ממאי 1950. ולראיה של אותה מטרה של ל.ר.ה, הקשיבו שוב לפסקה הראשונה עצמה מתוך 'דיאנטיקה': "מדע המיינד הוא שאיפה שהעסיקה אלפי דורות של המין האנושי. צבאות, שושלות ותרבויות שלמות נכחדו בשל היעדרו של מדע כזה. רומי התפוררה בשל המחסור בו. סין נשטפת בדם בגלל הצורך בו. ובמחסן הנשק התת-קרקעי מונחת פצצת אטום, שחרטומה הבוטח מזוין כליל בבוּרוּת שקיימת לגביה."
תגליתו של ל.ר.ה את המיינד הריאקטיבי כמקור הצרות של האדם והאודיטינג כמרפא לו, נתנו לאנשי העולם "נשק" — רב עוצמה הרבה יותר מפצצת האטום. אם כן, מה ייצגה 'דיאנטיקה' ב-1950 לאוכלוסייה, שסרקה בעצבנות את השמיים בחיפוש טילים גרעיניים קרבים? לא רק רעם ביום בהיר — 'דיאנטיקה' היתה רעם מגן-העדן עצמו!
ובכך נמצא הניצוץ מאחורי המילים "בום הספר הראשון" ו-"אש מתפשטת בציבור הרחב." ובעוד אש זו המשיכה להתפשט בלב אמריקה, עיתונים בעיירות כיוסטון, טקסס דיווחו במהרה את הדבר הבא: "מוכרי ספרים היו מסוחררים מהפתעה, אך לא מסוחררים מכדי להזמין עותקים נוספים של 'הצלחת הפתע', שלפתע כבשה את ציבור הקוראים המקומי בסערה." ומדוע בדיוק ההפתעה? ובכן, ספר זה היה ללא ביקורת מתחנפת ב'ניו-יורק טיימס' ללא אישורים מהממסד. יתר על כן, הספר פורסם על-ידי מו"ל קטן של ספרי לימוד — ממש לא הסוג שיגיע לרשימות רבי-המכר ועדיין, 'דיאנטיקה' נמכר יותר מכל ספר אחר על המדף.
אך היה עוד דבר ייחודי לסיפור 'הספר הראשון', וזה מה שבאמת זעזע את אמות הסיפים בחדרי הממסד: זה היה ספר שלא סתם קראו והעבירו למדף בסלון. אלא זה היה ספר שהצית סערת פעילות לאומית. אנשים לא רק קראו. הם ביצעו.
