מה היה אותו "ויכוח מר?" ובכן, לפי הדירקטוריון במוסד ניו-ג'רזי, זה לא שינה אם חיים קודמים היו תקפים או לא. לפי פסיקתם, הם ניסו להוציא מהחוק כל דיון בעניין. מדוע? כי אם חפצת לקבל את ברכת הממסד ב-1950, לא דיברת על שום דבר שלא ניתן לתאר כתופעה פיזית.
אם זו היתה החשיבה השלטת ב-1950, חשבו על ה"וויכוח המר" העתיק יותר — ויכוח שמגיע עד לרומא של המאה הרביעית. עד אז, חיים קודמים היו דבר ידוע. כולם חיו יותר מפעם אחת, וכולם ידעו זאת.
אם כן, מה השתנה? לקיסר הרומי קונסטנטין היה "חזון" בשדה הקרב והוא זקף את ניצחונו לאמונה חדשה בנצרות. ולפתע, הנצרות התקדמה ממעמד של "כת נרדפת" לדת המדינה הרשמית של האימפריה הרומית. אולם זו היתה עסקת חליפין. הקיסר רצה משהו בתמורה והוא קיבל אותו. הבישופים של הכנסייה אסרו על חיים קודמים. העניין לא היה תיאולוגי אלא פוליטי. או כפי שההיסטוריונים מסבירים זאת: "הכנסייה נזקקה לשוט של יום הדין כדי לשמור על צייתנות המאמינים. לפיכך היה זה עניין של הישרדות לכנסייה, שלא להתיר לכך שהאמונה בגלגול נשמות תתפשט בקרב מאמיניה."
ואם מעולם לא שמעת על הפוליקנים מטרסה, הבוגומילים של בולגריה או הפטרנים מהבלקן — זה משום שכולם היו אנשים שנצמדו בנחישות לידע שלהם על חיים קודמים ונטבחו בשל כך. וזה היה הסוף של חיים קודמים בעולם המערבי.
בכך בדיוק נתקל ל.ר.ה כשמועצת המוסד ניסתה לאסור על המחקר ב-1950. בתגובה, ל.ר.ה פשוט אמר להם זאת: "אינכם יכולים להחליט מה נמצא ומה אינו נמצא במיינד האנושי. ואינכם יכולים לומר לי מה לחקור!" בנקודה זו הוא נסע להוואנה שבקובה (לפני שהיא היתה קומוניסטית), הרחק מהסחות דעת כאלה להתחיל את הצעד הבא במחקר עם 'מדע ההישרדות'.
כך הגיעה פריצת הדרך של ל.ר.ה שהסבירה את כל התופעות שנראו בחודשים הקודמים — התיאוריה של תטה-מאח"ז. הוא הסביר זאת כך: "תטה היא מחשבה, כוח החיים, אלאן ויטל, הרוח, הנפש, או כל אחת מהרבה הגדרות אחרות שניתנו לה במשך אלפי שנים. העולם הפיסיקלי יהיה העולם של חומר, אנרגיה, מרחב וזמן (מאח"ז). ברגע שאנו מפרידים שתי ישויות אלה, המון בעיות מסובכות למדי מתמוססות והופכות לפשטות."
