ממש כפי שתגלית העיקרון הדינמי של הקיום, "שרוד!," הובילה לתגלית של המיינד הריאקטיבי בדיאנטיקה, התיאוריה של תטה-מאח"ז הנמצאת ב'מדע ההישרדות' תיצור את הבסיס לחקר חיים קודמים וכוח החיים עצמו. בעוד שלל.ר.ה היתה ראיה אמפירית לחיים קודמים — זה לא הספיק.
ל.ר.ה ראה זאת כך — למדע היו כבר מכשירים למדוד כמעט כל תופעה פיזיקלית. וביישום לפיזיקלי, הם גילו אפילו כיצד לבקע את האטום. אבל הם מעולם לא הצליחו לחדור לעולם של החיים עצמם. מדוע? התשובה פשוטה. הם לא הסתכלו.
למעשה, "ניצחונות" המדע הפכו לכישלונות הדת בעבר כ"הוכחה" לכך שהכל פיזי בטבע. למשל, כשגליליאו אמר שהארץ סבבה סביב השמש, הוא נעצר על-ידי הכנסייה הקתולית, בעבור כפירה. מובן שהמדע הוכיח למעשה שהארץ נעה סביב השמש. כל זה נטה להגדיר מחדש את הדת בתור "אמונה גרידא ללא כל קשר במיוחד למציאות." בעוד שהמדע הוגדר על-ידי "מה ניתן להבחנה?" משמע, יכולת לגעת בו?
כאן המדע והדתות הישנות מתו כאחד, ומכאן בדיוק ל.ר.ה המשיך. זו נקודת מפתח. אחרי הכל, פילוסופים ומנהיגים דתיים חיפשו במהלך הדורות מה מנע את פריצת הדרך שלהם? כדברי ל.ר.ה: "הם נזקקו למתמטיקה הגבוהה ולאלקטרוניקה, שאחרי יותר מ-2000 שנה יפתחו את הפילוסופיות שלהם." ולמה הוא מזכיר במיוחד את אלקטרוניקה מבחינת הוכחת טבעו הרוחני של האדם? האי-מיטר. ואיתו הגיעה ההוכחה של חיים קודמים ועוד הרבה יותר. ניתן היה לראות ולמדוד את מקור החיים עצמו.
ואז הגיע המחקר ההיסטורי עם האי-מיטר, כשל.ר.ה מיפה את המאורעות העיקריים במסלול השלם. והוא גילה שכל פרקליר הגיב לאותם המאורעות ממש באותה דרך. תיאור המאורעות, התגובה למאורעות ותופעות האי-מיטר — כולם זהים. הוא פרסם תגליות אלה בספר 'על מה לתת אודיטינג', שידוע כיום בתור 'תולדות האדם'. וכששמים לב לעובדה של.ר.ה לא עסק יותר באנגרמות שניתן להסבירן כעקבות על תא — אלא בעולם התטה — אזי מתקרבים לנקודת הזינוק שלו מדיאנטיקה למשהו אחר. למעשה, מגיעים ל-6 בפברואר 1952, כשל.ר.ה הכריז על נושא חדש — סיינטולוגיה!
