כשהעשן עדיין עולה מההריסות, ואפר סמיך שעמד באוויר, המילה הברורה ביותר היתה בלבול. עם כוחות חירום מותשים שפועלים אך ורק על אדרנלין, ומכבי אש ושוטרים אשר איבדו את אחיהם רק לפני מספר שעות — העדיפות הראשונה היתה ברורה: מתן תמיכה לוגיסטית רגועה ויעילה, דרך תקשורת וקווי אספקה וכלה בביסוס נקודות רפואיות לשתייה וארוחות, שבמהרה זכה להיקרא על-ידי כוחות החילוץ "Freedom Cafe".
אולם עדיין היה אפילו צורך "נורא" אחד נוסף — מתן סיוע לאותם הגיבורים שעובדים בליבה של הטרגדיה האנושית ושל האבדות. וכשהשמועה התפשטה — ובאופן מילולי בתוך שעות — מאות יועצים רוחניים מתנדבים נוספים החלו להגיע — מרחבי היבשת של ארצות הברית, וממקומות מרוחקים יותר כמו אירופה, אסיה ואוסטרליה.
וזה לא נגמר שם. כי הטראומה התפשטה בכל מקום. אולם אתם הייתם שם... בבתי-הספר... בפארקים, בתחנות הנידחות, וברחובות, אחד על אחד. כל מה שהם הצטרכו היה רק לבקש, ואתם הייתם שם — כן במשך כל הזמן.
ובשעה שמאמצים אלה נודעו בכל מקום, וזכו לוידועים ולהערכה, זה לא היה סוף הסיפור. למעשה זו היתה רק ההתחלה.
אכן, ל. רון האברד תיאר את היועץ הרוחני המתנדב כ: "יועץ רוחני מתנדב אינו עוצם עין בפני הכאב, הרֶשע ואי-הצדק של הקיום." וזו הסיבה, שמאז ה-11/9, הסיפור שאתם התחלתם חוזר ברחבי העולם. בהונגריה ובצ'כיה — כשהצפות הביאו קהילות שלמות אל חוסר תנועה, היועצים הרוחניים המתנדבים שלנו עבדו בתיקון הגדות, והם גם סייעו לאותם האנשים שאיבדו את בתיהם ורכושם. ושוב במוסקבה, כשטרוריסטים תקפו בית אופרה פופולרי, התקשורת המקומית הודיעה לאזרחים שיועצים רוחניים מתנדבים היו במקום כדי לספק נחמה לטראומה. כאשר שריפות השתוללו בערבות אוסטרליה, שוב פעם היועצים הרוחניים המתנדבים התחילו להקל על הכבאים המותשים, שעבדו משמרת כפולה ומשולשת, על מנת לכבות את האש לחלוטין. וכך זה נמשך — בכל זמן, בכל מקום, לא משנה מהן הנסיבות: מוושינגטון די-סי, וסן דיאגו, אל ונצואלה, קונגו, וטייוואן — והרשימה עוד ארוכה.
