ובעוד שזה נשמע מוכר לרבים מכם, במסורת של הדתות המזרחיות העתיקות, אתם בהחלט צודקים. מה ששונה, ומה שחדש בסיינטולוגיה, הם האמצעים והדרכים להשיג זאת. שכן סיינטולוגיה היא דת מודרנית, שנולדה בעידן הטכני של המאה ה-20. ואם תשאלו כל סיינטולוג, הוא יענה לכם שזו דת מעשית, עם תשובות מעשיות — כלים שניתן ליישם כדי להשיג את המודעות והמטרה הגדולות יותר כאן ועכשיו. כמו שאנו אומרים, כשיש לך את התשובות לשאלות של החיים, אין למעשה שום חלק בקיום שבו לא ניתן ליישם אותה לשם שיפור החיים עצמם.
ובאשר למשמעות של זה בהיקף הנרחב יותר, ובכן, אני חוזר ל"דרמה הגדולה יותר" שדיברתי עליה בפתיחה. כי הדרמה הזו מסתכמת במחזור של 'דת' ו'מדע', ובשאלה של למי מהם היתה התשובה לאדם עצמו. זה היה הקרב וזה היה מחזור מתמשך בעוד שבמשך הדורות, כל אחד הצביע על כישלונות האחר כדי לתמוך בעמדתו, אנו מאמינים ששניהם לא היו נכונים. במקום זה, שניהם חיכו לנקודת מפגש משותפת. זוהי, עבורנו, סיינטולוגיה.
לפיכך, אני לא אנסה לומר לכם שכדת אנו "בדיוק כמו כל אחד אחר." כמובן, יש לנו את אותן השאיפות לשלום, חמלה, האמונה במטרה נעלה יותר — שהחיים מתנשאים מעבר לעצם קיומו של החימר שהוא גופנו. מעבר לזה, אנו מבקשים התפתחות למצב טוב יותר עבור האדם כאן ועכשיו.
אז כן, אולי אנחנו חדשים — אולי אנחנו שונים. אנחנו יודעים שלמרות המאמצים והכסף של אנשים רבים, הפתרונות הישנים האלה לא פועלים. אתם יכולים לזרוק מיליארדים על אותם הפתרונות והם עדיין לא יעבדו.אין בכך כל ספק. זאת ודאות.
אז בואו לא נשפוט את תשובותינו על-ידי "בני-הסמכא" שנכשלו. כי זהו הנתיב לחוסר תקווה. ואם איננו יכולים להעלות בדעתנו את האפשרות למחר טוב יותר, אז האם לא איבדנו אפילו את החלומות שלנו? בואו במקום זאת, כולנו, נפעל כדי לעזור זה לזה.
אנחנו מאמינים שיש תקווה. אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לעזור. אנחנו מאמינים בכם. ועם זה הרשו לי, כיאות, להשאיר אתכם עם דבריו של ל. רון האברד. הם באים מהעמודים האחרונים של 'דיאנטיקה', ומשקפים את כל מה שאנו מייצגים ואת כל מה שמר האברד העביר את חייו כדי לעזור לנו להשיג:
