כיום אנו חיים בעולם שעסוק יותר ויותר במדע באופן אובססיבי. כן, אנו יכולים לשלוח את האדם לירח, לחקור את פני המאדים, ואף לחקור את הגלקסיה עם גשושות נאס"א. עם טכנולוגיות מחשוב מתקדמות, ולוויינים מסביב לכדור הארץ, אנו יכולים לתקשר עם כל אחד, בכל מקום בכדור הארץ תוך שניות.
אך עם כל זאת, עם כל מה שהביא לנו המדע, ישנה ריקנות. למעשה, זוהי תהום. בתחתית התהום הזו נמצאים המקצועות ההומניים. אז, זה לא צריך להפתיע אף אחד שעם כל הטכנולוגיה של המאה ה-21, המדע עדיין לא יכול למנוע מלחמה.
מה בנוגע להתראות הטרור שהן חלק מן הקיום היומיומי? המשברים בבית שהם כה שכיחים, שהם נחשבים לחלק מן השגרה היומיומית שנקראת "חיים"? זהו "קוד כתום" שמתרחש במיליוני בתים בכל יום. או מה לגבי גידול ילדים כיום? אם זה לא הסמים, זוהי הדאגה הנפוצה מדי שהם באמת יקבלו חינוך. זוהי התראת הטרור האמיתית, וזהו "קוד אדום".
התשובה לבעיות העולם לא תימצא בתחום החומרי. אין ספק בקשר לזה. כי אם פתרונות אלה לא יכולים למנוע מלחמה, בכל מדינה ומדינה, אז איך ניתן לצפות לענות על שאלות כגון "אהבה", "אושר" או "שלווה"? איננו יכולים לצפות שהתשובה תימצא בכימיקלים. אלא אם אדם נשבה בקסמי אוטופיה מלאכותית, או "עולם חדש ומופלא" עם סם הנאה מושלם.
אבל זה בדיוק מה שאנו רואים כיום, עם תאגידי ענק של מיליוני דולרים שמספקים שפע של תרופות חדשות כמרפא לכל התחלואים, והופכים את תעשיית התרופות לעסק הרווחי ביותר בפלנטה — יותר מבנקאות, כלכלה גבוהה, נפט או מחשבים. ההיגיון הבריא אומר לנו שזו התשובה הלא נכונה.
אחרי הכל, זה לא רק צירוף מקרים שהגעת התרופות החדשות האלה תמיד חופפת לתפוגת הפטנט של התרופה הקודמת. זוהי עובדה.
וכשהצלחת הגלולה האחרונה של ה"הרגש טוב" נמדדת לפי הרווחים, אל תופתעו שהתוצאה איננה אושר. אחרי הכל, מה יקרה לכל המניות היקרות האלה?
כפי שכל איש עסקים יודע — אסטרטגיית שיווק טובה דורשת זרם מתמיד של מוצרים חדשים. וחוץ מזה, הסטטיסטיקות אומרות הכל — הגלולות האלה לא עובדות.
